<h1>שו"ת הריב"ש סימן כ"א</h1>
<h2>דף טז:</h2>
שאלת לבאר לך אותה הלכה שביבמות פ' אלמנה לכ"ג [ס"ו ע"א] המכנסת שום לבעלה היא אומרת כלי אני נוטלת והוא אומר דמים אני נותן, הדין עם מי. רב יהודה אמר הדין עמה משום שבח בית אביה ודידה הוו. רבי אמי אמר הדין עמו כיון דאמר מר מתו מתו לו ואם הותירו לו ברשותיה קיימו וכדידיה דמי. ונפסקה הלכה כר"י. ונסתפק לך אם טענתם היא שהיא אומרת כלי אני נוטלת בשווין של עכשיו. והוא אומר או תקחם בשומא ראשונה או אתן לך דמים. ולדעת רב יהודה דקיימא לן כותיה הדין עמה ליטלן בשווין עתה. או שאין טענתם אלא אם תטול כלים או דמים. וכיון שנפסקה הלכה שתטול כלים, ה"ה שאם רצה הבעל לפורעה בכלים שהביאה מבית אביה תקחם היא בעל כרחה. תשובה דע שאין טענת הבעל והאשה ולא מחלוקת רב יהודה ור' אמי אם תטול כפי השומא הראשונה או כפי השומא של עכשיו, שזה דין אחר ולא ירדו לו כלל. וכן אם הבעל רוצה לפורעה בכליה והיא שואלת דמים, גם זה דין אחר ואינו תלוי במחלוקת ר"י ור"א. כי מחלוקתם כשהיא שואלת כליה והוא רוצה לסלקה בדמים, ונניח שלא פיחתו ולא הותירו לא בשבחא ופחתא ולא ביוקרא וזולא, היא שואלת כליה והוא רוצה לסלקה בדמים. ונפסקה הלכה כר"י משום שבח בית אביה. וה"ה שאם פחתו או הוזלו והיא רוצה בכליה ושיפרע לה הבעל הפחת מצד אחר הדין עמה כדעת הריא"ף ז"ל. שכבר נדחו דברי הראשונים ז"ל שהיו אומרים שאין הבעל משלם אלא כשאינן עושין מעין מלאכתן, דהוי דומיא דמתו מתו לו דקתני מתניתין [שם] גבי עבדים. כי הריא"ף דחה סברתם מדאמרינן בגמרא גבי ההיא דכהן ששכר פרה מישראל, נהי דחייב באונסה בכחשה וביתירות דמים מי מחייב, מכלל דלגבי נכסי צאן ברזל מחייב בכחשא וביתירות דמים, ולהכי אכלי בתרומה. ועוד הביא הרשב"א ז"ל ראיה דהא יתירות דמים לבעל, מדקתני מתניתין אם הותירו הותירו לו. וכן נמי בההיא דהכניסה לו שני כלים [שם ס"ז ע"א] שכן הדין נותן שיהיו באחריותו לפחיתת דמים ולא שתלקה האשה בחסר וביתר, וכמ"ש הר"ם ז"ל [הלכ' אישות פכ"ב הלכ' ל"ה] בזה לפי המנהג. ועוד דלהכי מיקרי צאן ברזל לפי שאחריותן עליו לגמרי, כדאיתא בפר' איזהו נשך ואיתא נמי בבכורות [ט"ז ע"ב] אי דלא קביל עליה אונסא וזולא צאן ברזל קרית להו. ועוד הביא ראיה מן התוספתא [יבמות ריש פ"ט] דגרסינן התם הכניסה לו עבדים, הכניסתן בדמים נוטלתן בדמים, ילדים נוטלתן נערים, נערים נוטלתן זקנים. כלומר אם הכניסתן בשומא דמים נוטלתן בדמים, ובין שהשביחו או שהוסיפו השביחו והוסיפו לבעל. ואם לא הכניסתן בדמים אלא סתם, נוטלתן כמות שהם, אם השביחו השביחו לה ואם הכסיפו הכסיפו לה. הנה נתבאר שדברי הראשונים ז"ל נדחו לגמרי לפי דין התלמוד. ודברי הריא"ף ז"ל קיימים. גם הר"ם ז"ל כן דעתו שהרי הביא למעל' בזה הפרק [הכ"ו] ההיא דהכניסה לו שני כלים והוקרו וכו', שמזכיר בה שהשבח לבעל. וא"כ גם בהוזלו ישלם הבעל כמ"ש הוא ז"ל בסוף הפ' לפי המנהג. ולא הביא הר"ם ז"ל הוראות הגאונים ז"ל, אלא לומר שנהגו כן ע"פ הוראתם. והנושא סתם על דעת המנהג הוא נושא כמו שכתב זה גם כן הריא"ף ז"ל וכו'.
